Balada lamaayan

Translittération

Français

Hébreu

Nashir lachem Nigun yashan Nigun yashan al ma'ayan Al ma'ayan shovav Meimav hayu tzlulim tzlulim Galav hayu kchulim kchulim Me'al lechol zahav Haya notzetz ba'avivim Hayal noshek ibei ibim Chotzeh sedot dagan haya marveh noded ayef Velailan hamitkofef Et Chiyuto natan Aval be'omek nishmato hamo hama Ve'ergato shafach lesahar vechama Yish'af lane'elam velachalon yichma Velo yada el ma, el ma. Ach yom echad rotet me'od Bikesh me'el hanarot Aseni na gadol Rotze ani eshed lihyot Rotze ani lizrom ligot Befele hamachol. Sho'ef ani harchek lindod Be'oz lahania tacanot Laset gishrey zahav Sho'ef ani lihyot amok Ad cheker en ve'ad bli rok Im oniyot al gav. Shama ha'el lama'ayan Vechol mevukasho natan Vayolicho layam Hayam beketzef halavan Bala et shir hama'ayan Vegoralo nechtam Hayam gadol. Mabou’a kat Metoko nimlach, shiro avad Lo od yarve noded Verak dayag echad katan Shama et berei hamaayan Asher bikesh latzet.

Nous vous chanterons Un chant ancien, Un chant ancien au sujet d’une source, Une source rebelle. Ses eaux étaient claires, Ses vagues étaient bleues Sur le sable doré. Elle étincelait au printemps, Elle embrassait les pousses sur ses rives Et ruisselait à travers les champs de blé, Elle redonnait vie au vagabond épuisé Et à l’arbre couché sur le sol Elle donnait son énergie. Mais dans le tréfonds de son âme tout s’agitait Et elle déversa sa nostalgie à la Lune et au Soleil Elle désirait un secret et aspirait à un rêve Mais ne savait pas lequel. Mais un jour, elle vibre fort, Demande aux fleuves : Faites moi grandir. Je veux être une cascade, Je veux couler, gonfler Dans une danse sauvage. J’aspire à errer au loin, Avec force mettre en marche des moulins, Porter des ponts en or. J’aspire à être profonde Infiniment et sans mesure Avec des bateaux sur le dos. Dieu écouta la source Et exauça ses souhaits Et la conduisit à la mer. La mer dans une écume blanche Engloutit le chant de la source Et son destin fut scellé... La mer est grande. Une source est petite, Sa douceur a été salée, son chant s’est perdu Le vagabond ne sera plus abreuvé. Mais seulement un petit pêcheur A entendu les pleurs de la source Qui demandait à sortir.

נשיר לכם ניגון ישן, ניגון ישן על מעיין, על מעיין שובב. מימיו היו צלולים צלולים, גליו היו כחולים כחולים מעל לחול זהב. היה נוצץ באביבים, היה נושק אבי אבים, חוצה שדות דגן. היה מרווה נודד עייף ולאילן המתכופף את חיותו נתן. אבל בעומק נשמתו המה המה וערגתו שפך לסהר וחמה - ישאף לנעלם ולחלום יכמה ולא ידע אל מה אל מה אך יום אחד רוטט מאוד ביקש מאל הנהרות: עשני נא גדול. רוצה אני אשד להיות, רוצה אני לזרום, לגאות בפרא המחול. שואף אני הרחק לנדוד, בעוז לניע טחנות לשאת גשרי זהב. שואף אני להיות עמוק עד חקר אין ועד בלי חוק עם אניות על גב. וכך בעומק נשמתו המה המה וערגתו שפך לסהר וחמה - ישאף לנעלם ולחלום יכמה ולא ידע אל מה אל מה שמע האל למעיין וכל מבוקשו נתן ויוליכו לים. הים בקצף הלבן בלע את שיר המעין וגורלו נחתם. הים גדול. מבוע קט מתקו נמלח, שירו אבד לא עוד ירווה נודד. ורק דייג אחד קטן שמע את בכי המעין אשר ביקש לצאת. ושוב מעומק נשמתו המה המה וערגתו שפך לסהר וחמה - ישאף לנעלם ולחלום יכמה ולא ידע אל מה אל מה